מהי הפרעה דו קוטבית?
הפרעה דו קוטבית היא שם נוסף להפרעה ביפולארית. זוהי הפרעה נפשית כרונית המתאפיינת בתנודות קיצוניות במצב הרוח, הנעות בין מצבי רוח מרוממים (מאניה או היפומאניה) לבין מצבי דיכאון.
סימנים ותסמינים
הסימפטומים משתנים בהתאם לשלב בו נמצא האדם:
- בשלב המאני: אופוריה, אנרגיה מוגברת, דיבור מהיר, חוסר שיפוט, התנהגות מסוכנת
- בשלב הדיכאוני: עצב עמוק, חוסר תקווה, עייפות, קשיי ריכוז, שינויים בתיאבון ובשינה
גורמים ואבחון
הגורמים להפרעה דו קוטבית אינם ידועים במלואם, אך מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים. האבחון נעשה על ידי פסיכיאטר באמצעות הערכה קלינית מקיפה, הכוללת בדיקה של ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית.
אפשרויות טיפול
הטיפול בהפרעה דו קוטבית מתמקד בייצוב מצב הרוח ומניעת אפיזודות עתידיות. הוא כולל:
- תרופות: מייצבי מצב רוח כמו ליתיום, תרופות אנטי-פסיכוטיות ונוגדי דיכאון
- פסיכותרפיה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול בין-אישי, טיפול ממוקד משפחה
- טיפולים נוספים: טיפול בנזעי חשמל (ECT) במקרים חמורים
התמודדות והחלמה
חיים עם הפרעה דו קוטבית דורשים ניהול עצמי מתמיד. זה כולל שמירה על אורח חיים בריא, זיהוי גורמי טריגר, ניהול לחץ, והקפדה על לקיחת תרופות. תמיכה משפחתית וקבוצות תמיכה יכולות לסייע רבות בהתמודדות. עם טיפול נכון, רבים מצליחים לנהל חיים מלאים ופרודוקטיביים.